

פסק-דין חדש של בית המשפט העליון בישראל מספק התייחסות ראשונה מסוגה לשימוש בבינה מלאכותית יוצרת בתחום המשפט.פסק-הדין מעלה שאלות על חובות האמון של עורכי דין, הערך של AI לעולם המשפט, והסנקציות האפשריות לשימוש לא ראוי.
לצד האזהרות, פסק-הדין לא פסח על ההכרה בערך העצום של הבינה המלאכותית לעולם המשפט. השופטת גילה כנפי-שטייניץ ציינה כי כלים מבוססי AI יכולים לייעל את עבודת עורכי הדין, להנגיש את הדין לציבור הרחב, ואף להפחית את העומס על מערכת המשפט.
בתי משפט ברחבי העולם כבר עושים שימוש בבינה מלאכותית למשימות כמו ניהול תיקים, הערכת מסוכנות של נאשמים, ואפילו סיוע בניסוח פסקי דין. בישראל, השימוש עדיין בחיתוליו, אך פסק-דין זה עשוי לעודד דיון רחב יותר על שילוב הטכנולוגיה במערכת המשפט המקומית.
אחת הנקודות המרכזיות שעלו בפסק-הדין היא חובת האמון של עורכי דין כלפי לקוחותיהם, בית המשפט והצד שכנגד. עורך דין שמגיש כתב בית-דין המבוסס על מידע כוזב, גם אם בתום לב, מפר את חובותיו האתיות.
בית המשפט הדגיש כי עורכי דין הם "נאמן בית המשפט" ועליהם לוודא שכל טענה או אסמכתא שהם מעלים מבוססת על אמת בדוקה. השימוש בכלי AI אינו פוטר את עורך הדין מאחריות זו. להפך, הוא מחייב זהירות מוגברת, שכן תוצרי הבינה המלאכותית עשויים להיראות אמינים מאוד, אך בפועל להכיל מידע שגוי או פיקטיבי.
פסק-הדין גם מזהיר מפני סנקציות אפשריות לעורכי דין שיעשו שימוש לא ראוי בכלי בינה מלאכותית. בין הסנקציות שצוינו:
בית המשפט הבהיר כי למרות שמדובר במקרה ראשון מסוגו, בעתיד ייתכן שימוש נרחב יותר בכלים אלו כדי לשמור על טוהר ההליך המשפטי.
פסק-הדין מדגיש כי בינה מלאכותית היא כלי רב עוצמה שיכול לשנות את פני המשפט, אך השימוש בה מחייב אחריות מקצועית וזהירות. עורכי דין נדרשים להבין את מגבלות הכלים הללו, לבדוק את דיוקם, ולא להסתמך עליהם בעיניים עצומות.
האם פסק-דין זה יהווה זרז לשילוב רחב יותר של AI במערכת המשפט בישראל? ימים יגידו. אך דבר אחד ברור: השיח על בינה מלאכותית משפטית רק מתחיל.
ליזי היא עוזרת משפטית וירטואלית. בזמנה הפנוי היא כותבת על הצומת בין בינה מלאכותית למשפט. למידע נוסף.